קטרקט

קטרקט הוא מצב בו עדשת העין השקופה נהיית עכורה. זהו מצב שבהתאם לגודלו ומיקומו עלול להפריע לראייה. העדשה ממוקמת בתוך העין, מאחורי האישון ותפקידה לשבור את קרני האור שנכנסות לעין. הקטרקט יכול להופיע בעין אחת בלבד או בשתיהן, בחומרה ובזמנים שונים.

קרני האור מתמקדות על הרשתית והקלט נשלח אל המוח שיודע לתרגם את המידע לתמונה שאנו רואים. העדשה עשויה בעיקר חלבונים ומים, ועכירות העדשה נגרמת עקב שינויים בחלבונים ובסיבי העדשה, וכשהיא מאבדת משקיפותה אינה יכולה להמשיך ולמלא את תפקידה. מטופל שסובל מקטרקט חש כאילו מביט דרך שמשת מכונית מעורפלת או מאובקת. הדברים נראים מטושטשים, מעורפלים או בצבעים דהויים והוא עלול לחוש רגישות מוגברת לאור. רוב מקרי הקטרקט מתפתחים בקרב מבוגרים אך המצב יכול להתפתח גם בקרב צעירים, ילדים ותינוקות.

ניתן לסווג את הקטרקט לפי מיקום התפתחות העכירות בעדשה:

קטרקט גרעיני (Nuclear sclerosis)

זהו הסוג הנפוץ ביותר של קטרקט והוא קשור בעיקר לגיל. סוג זה של קטרקט גורם לעכירות צהובה הדרגתית, ולהתקשחות האזור המרכזי של העדשה הידוע גם בשם הגרעין. עם הזמן, התקשחות והצהבה אלה יתרחבו לשכבות האחרות של העדשה. ככל שסוג זה של קטרקט מתקדם, הוא משנה את יכולת מיקוד העין והראייה לקרוב עשויה להשתפר באופן זמני, תהליך שמכונה "ראייה שנייה" – אך מדובר בשיפור זמני שצפוי להידרדר. קטרקט גרעיני מתקדם לאט ויכולות לעבור כמה שנים עד שהמטופל יחוש בפגיעה בראייה.

קטרקט קורטיקלי (Cortical)

סוג זה מופיע בדרך כלל כעכירות בחלקה החיצוני ההיקפי של העדשה. קטרקט זה מתרחב בהדרגה מבחוץ אל עבר מרכז העדשה. מצבים אלה גורמים לאור שחודר אל העין להתפזר ולגרום לראייה מטושטשת, בוהק, ניגודיות פחותה ולפגיעה בתפיסת עומק. מטופלים הסובלים מסוכרת נמצאים בסיכון מוגבר לפתח קטרקט קורטיקלי.  

קטרקט תת קפסולרי אחורי (posterior subcapsular cataracts)

סוג זה של קטרקט מתחיל כאזור אטום או עכור בחלקה האחורי של קפסולת העדשה. הקפסולה היא מעין שק המקיף את העדשה ומחזיקה אותה במקומה. במהלך ניתוח קטרקט מוסר חלקה הקדמי של הקפסולה ודרך הפתח שנוצר מפורקת ומוצאת העדשה העכורה. שאר הקפסולה נותרת במקומה ולתוכה מוכנסת העדשה המלאכותית (IOL). עם הזמן חלקה האחורי של הקפסולה עלול להפוך לעכור בעצמו אך חשוב להבין שלא מדובר בחזרת הקטרקט בעדשה שכן העדשה הוצאה בניתוח הקטרקט והוחלפה. לכן התסמינים של קטרקט תת קפסולריים יהיו דומים לקטרקט הראשוני ויכללו קושי לקרוא, הסתנוורות מאורות, טשטוש ראייה והילות סביב אורות בוהקים. אנשים הנוטלים סטרואידים באופן קבוע או חולים בסוכרת או מטופלים בעלי מספר משקפיים גבוה, נמצאים בסיכון לפתח סוג זה של קטרקט. קטרקט תת קפסולרי עלול להתפתח במהירות והתסמינים יופיעו תוך חודשים.  

קיימות סיבות רבות להתפתחות קטרקט:

קטרקט הקשור לגיל

מדובר בסיבה הנפוצה ביותר, ואכן רוב מקרי הקטרקט יופיעו בגיל מבוגר. אף על פי שניתן להבחין בסימנים של קטרקט בבדיקת עיניים כבר בגיל 40-50, מכיוון שהתפתחותו איטית בדרך כלל הוא אינו מורגש קלינית על ידי המטופלים לפני גיל 60-70. 

קטרקט טראומטי

קטרקט לפעמים נובע עקב פציעה ישירה או טראומה בעין. קטרקט עלול להתפתח מיד אחרי החבלה, אך ייתכן שיחלפו שנים מהאירוע בטרם יתפתח. לא ניתן לצפות מתי זה יקרה ומי מועד להתפתחות קטרקט לאחר חבלה. קטרקט טראומטי מתרחש לעיתים קרובות אחרי טראומה קהה בעין או בגלל חשיפה לכימיקלים מסוימים.

קטרקט מולד

אף על פי שקטרקט היא מחלה של הגיל המבוגר, יש גם תינוקות הנולדים עם קטרקט. במקרים מסוימים הקטרקט התורשתי אינו משמעותי ולא פוגע בראייה. במידה ועכירות העדשה אכן משמעותית יש חשיבות להסרת הקטרקט בשלב מוקדם בקרב ילדים ותינוקות שכן העין והראייה עדיין מתפתחות בגיל זה. העין והמוח זקוקים לגירוי ויזואלי קבוע ובמידה והגירוי נקטע לפרק זמן ארוך יחסית, המוח "מוותר" על העין והיא הופכת לעין עצלה. המצב עלול להיות בלתי הפיך במידה ואינו מטופל ועל כן חשיבות אבחנה מהירה של קטרקט בילדים ותינוקות, וטיפול יעיל ומהיר גם כן. בנוסף עלולה להיווצר פזילה במידה והקטרקט לא מטופל בזמן.

קטרקט עקב קרינה

למרות שלא מדובר במצב שכיח, קטרקט יכול להופיע לאחר חשיפה לסוגים מסוימים של קרינה. כמו כן קטרקט יכול להיגרם על ידי חשיפה לאור שמש (קרינת UV) ולכן מומלץ לעטות משקפי שמש בעת חשיפה מוגברת לשמש, במיוחד אם מדובר באדם בעל גורמי סיכון נוספים לפיתוח קטרקט.