מהו קטרקט

קטרקט

קטרקט הוא מצב שבו עדשת העין הופכת לעכורה, מה שמוביל לפגיעה בראייה. העדשה, הנמצאת מאחורי הקשתית והאישון, היא חלק חיוני בתהליך הראייה, והיא מאפשרת מיקוד אור על הרשתית. כאשר עדשה זו מתעכרת, האור אינו יכול לעבור דרכה באופן חופשי, וכתוצאה מכך הראייה נעשית מטושטשת ולא חדה. קטרקט יכול להופיע בעין אחת או בשתיהן, ולעיתים מתפתח בהדרגה לאורך השנים. ההתפתחות של קטרקט בדרך כלל אינה מלווה בכאב. כאשר קטרקט מופיע בשתי העיניים, ייתכן שהוא יתפתח בקצב שונה בכל עין, אך הוא אינו מתפשט מעין לעין.

הסימנים הראשוניים של קטרקט יכולים לכלול ראייה מטושטשת, רגישות לאור חזק, קושי לראות בלילה, וצורך תכוף לשנות את מרשם המשקפיים. במקרים מסוימים, אנשים עם קטרקט עשויים לראות הילות סביב אורות או לחוות כפילות בראייה בעין אחת.

סוגי קטרקט והגורמים להם

קיימים מספר סוגי קטרקט, והם נבדלים זה מזה במיקום בעדשה ובסיבות להיווצרותם. הסוגים העיקריים כוללים:

1. קטרקט גרעיני: מתרחש במרכז העדשה, בדרך כלל בשל הזדקנות. קטרקט זה גורם בהתחלה לשיפור זמני בראיית הקרוב, אך בהמשך ראייה זו גם מתדרדרת. זהו הסוג הנפוץ ביותר של קטרקט, והוא יכול לגרום לשינוי בגוון הצבעים.
2. קטרקט קליפתי: מתחיל בקצוות העדשה ומתקדם לכיוון המרכז. קטרקט זה נפוץ אצל אנשים עם סוכרת. הוא יכול לגרום לסנוור ולבעיות בראייה בלילה.
3. קטרקט תת-קפסולרי אחורי: מתרחש בחלק האחורי של העדשה, מתחת לקפסולה העדינה שעוטפת אותה. סוג זה נפוץ יותר אצל אנשים הנוטלים תרופות סטרואידיות או אצל אלו עם מחלות עיניים נוספות. קטרקט זה משפיע במיוחד על הראייה הקרובה ועל הקריאה, ויכול לגרום לסנוור באור חזק.
4. קטרקט מולד: חלק מהאנשים נולדים עם קטרקט או מפתחים אותו בילדותם. זה יכול להיות כתוצאה מזיהומים תוך-רחמיים, פציעות או גנטיקה. קטרקט מולד יכול להשפיע על התפתחות הראייה אצל ילדים ולדרוש התערבות מוקדמת. אצל ילדים, הניתוח מורכב יותר ודורש מעקב צמוד כדי למנוע התפתחות של עין עצלה או בעיות אחרות בראייה.
5. קטרקט טראומטי: נגרם כתוצאה מפציעה לעין. הוא יכול להתפתח מייד לאחר הפציעה או שנים לאחריה. הפציעה יכולה להיות, למשל, מכה חזקה או פציעה חודרת.
6. קטרקט שניוני: קטרקט זה יכול להתפתח לאחר ניתוחים בעיניים, במיוחד ניתוחי גלאוקומה, או כתוצאה ממחלות כמו סוכרת.

הסיבה הנפוצה ביותר לקטרקט היא הזדקנות טבעית של העדשה. עם השנים, חלבונים בעדשה מתחילים להתפרק ולהתעכר, מה שמוביל להתפתחות הקטרקט.

דלקות כרוניות בתוך העין (אובאיטיס) עלולות לגרום להתפתחות קטרקט. סוכרת יכולה להגביר את הסיכון לקטרקט, כיוון שהיא יכולה לגרום לשינויים במטבוליזם של העדשה, במיוחד אם הסוכר בדם אינו מאוזן. אנשים שנחשפו לקרינה מייננת במסגרת טיפולים רפואיים או עבודה נמצאים בסיכון גבוה יותר. משקל עודף עשוי להשפיע על התהליכים המטבוליים בגוף ולתרום להתפתחות קטרקט.

קטרקט מופיע, בתדירות נמוכה יותר, גם בגיל צעיר, ולא רק כקטרקט מולד: גורמים כמו מחלות גנטיות, פציעות עיניים, דלקות או חשיפה לקרינה יכולים לגרום להתפתחות קטרקט בגיל צעיר.

קיימים גורמים נוספים שיכולים לתרום להיווצרות קטרקט, כגון חשיפה ממושכת לקרינת אולטרה-סגול, עישון, צריכת אלכוהול מופרזת, וגורמים גנטיים. הבנה טובה של הגורמים והסימנים המוקדמים יכולה לסייע באבחון מוקדם וטיפול יעיל.

תסמינים ואבחון של קטרקט

התסמינים מתפתחים בהדרגה וכוללים מגוון רחב של בעיות ראייה. התסמינים הנפוצים כוללים:

1. ראייה מטושטשת או מעוננת, שמזכירה מבט דרך חלון מלוכלך או מאובק.
2. רגישות מוגברת לאור חזק, במיוחד בזמן נהיגה בלילה, כאשר אורות הרכבים הנגדיים מסנוורים יותר מהרגיל.
3. הילות סביב מקורות אור, כגון פנסי רחוב או פנסים של מכוניות.
4. קושי בהבחנה בין צבעים, שהופכים לפחות חדים.
5. שינויים בתפיסת הצבעים, כך שהם נראים דהויים או צהובים יותר.
6. ראייה כפולה בעין אחת, מה שעלול לגרום לבלבול.
7. שינוי תכוף במרשם המשקפיים או עדשות המגע.
8. צורך באור חזק יותר כדי לקרוא או לבצע משימות אחרות.

הקטרקט מתפתח בדרך כלל בהדרגה, ולעיתים המטופל אינו מודע לירידה בראייה עד למצב מתקדם.

האבחון נעשה באמצעות בדיקות עיניים מקיפות אצל רופא עיניים. התהליך מתחיל בלקיחת היסטוריה רפואית מלאה, כולל תסמינים, מצבים רפואיים קודמים, תרופות הנלקחות וחשיפה לגורמי סיכון.

הבדיקות כוללות:

1. בדיקת חדות ראייה: בדיקה זו מודדת את יכולת העין לראות פרטים ברורים במרחקים שונים. השוואת התוצאות בין שתי העיניים מסייעת לזהות ירידה בראייה.
2. בדיקת מנורת סדק: רופא העיניים משתמש במכשיר זה כדי להאיר ולהגדיל את מבנה העין ולבדוק את העדשה לשם זיהוי עכירות.
3. בדיקת רשתית: בעזרת מכשיר שנקרא אופטלמוסקופ, רופא העיניים יכול לבדוק את חלקה האחורי של העין ולאתר סימנים.
4. בדיקה באמצעות הרחבת אישונים: הרופא עשוי להרחיב את האישונים באמצעות טיפות עיניים מיוחדות כדי לבדוק את פנים העין, כולל הרשתית והעדשה, בצורה מפורטת יותר.
5. מדידת הלחץ התוך-עיני: בדיקה זו מודדת את הלחץ בתוך העין ויכולה לסייע בזיהוי או בשלילה של גלאוקומה.
6. בדיקת רפרקציה: בדיקה זו משמשת לקביעת מספר המשקפיים ויכולה לסייע בזיהוי שינויים בראייה שנגרמים כתוצאה מקטרקט.
7. בדיקות נוספות: במקרים מסוימים, ייתכן שהרופא ימליץ על בדיקות נוספות כמו אולטרסאונד עיני או הדמיה מתקדמת כדי להעריך את מבנה העין בצורה מדויקת יותר.

טיפולים קיימים לקטרקט

הטיפול תלוי בחומרת המצב ובמידת ההשפעה שלו על איכות החיים. בשלביה הראשונים של המחלה, כאשר התסמינים אינם חמורים, ניתן להסתפק בשינויים פשוטים, כגון:

1. התאמת מרשם המשקפיים: עדכון מרשם המשקפיים או עדשות המגע יכול לסייע לשיפור הראייה.
2. שימוש בתאורה טובה יותר: אור חזק יותר בבית או במקומות עבודה יכול להקל על הקריאה ועל ביצוע משימות יומיומיות.
3. משקפי שמש: שימוש במשקפי שמש עם עדשות סופגות קרינת אולטרה-סגול יכול להפחית את הרגישות לאור חזק ולהגן על העיניים מפני אור השמש.
4. זכוכיות מגדילות: זכוכיות מגדילות עשויות לסייע בהתמודדות עם התסמינים.
5. הימנעות מנהיגה בלילה: הימנעות מנהיגה בלילה עשויה לסייע בהתמודדות עם התסמינים.
6. התאמת הבית: התאמת הבית והסביבה למגבלות הראייה, כמו סימון ברור של חפצים והסרת מכשולים, יכולה להקל על התפקוד היומיומי.

כאשר המחלה מתקדמת ופוגעת באופן משמעותי בראייה ובאיכות החיים, הטיפול המומלץ הוא ניתוח להסרת הקטרקט. 

אין צורך להמתין עד שהקטרקט יגיע למצב חמור. כאשר הקטרקט מתחיל להפריע לראייה היומיומית, ניתן לשקול ניתוח לטיפול בו.

הניתוח כולל את השלבים הבאים:

1. הסרת העדשה העכורה: בעזרת מכשיר מיוחד, נפרדת העדשה העכורה ונשאבת מתוך העין.
2. השתלת עדשה מלאכותית: במקומה של העדשה העכורה מושתלת עדשה תוך-עינית מלאכותית (IOL) שמאפשרת ראייה ברורה.

כמו בכל ניתוח, קיימים סיכונים, אך הם נדירים וכוללים זיהומים, דימום, ולחץ תוך-עיני מוגבר. לאחר הניתוח, נדרשת תקופת החלמה, בדרך כלל ארבעה עד שמונה שבועות, שבה על המטופל לעקוב אחר הנחיות הרופא ולבצע בדיקות מעקב.

ניתוח קטרקט: מהלך ותוצאות

ניתוח הוא פרוצדורה שכיחה ובטוחה להסרת העדשה העכורה והחלפתה בעדשה מלאכותית. הניתוח מתבצע בדרך כלל בהרדמה מקומית. מהלך הניתוח כולל את השלבים הבאים:

בשלב הראשון, המטופל מקבל טיפות עיניים להרחבת האישון והרדמת העין. לאחר מכן, המנתח מבצע חתך קטן בקדמת העין ומשתמש במכשיר מיוחד להפרדת העדשה העכורה ולשאיבתה מתוך העין. השלב האחרון כולל השתלת עדשה תוך-עינית מלאכותית (IOL) במקום העדשה שהוסרה. העדשה המלאכותית שקופה ומשפרת את הראייה.

השיטה הנפוצה ביותר היא פאקואמולסיפיקציה (Phacoemulsification), שבה נעשה חתך קטן בקרנית, והעדשה העכורה מפורקת באמצעות אולטרסאונד ונשאבת החוצה.

הניתוח עצמו נמשך בין 15 ל-30 דקות, והוא מבוצע לרוב ללא אשפוז ארוך. לאחר הניתוח, המטופל מקבל הנחיות לטיפול בעין ולעקוב אחר החלמה. תקופת ההחלמה נמשכת בדרך כלל ארבעה עד שמונה שבועות, ובמהלכה יש להימנע מפעילויות מאומצות ולהשתמש בטיפות עיניים שנקבעו על ידי הרופא.

בתקופת ההחלמה:

1. טיפות עיניים: הטיפות שנרשמו על ידי הרופא כוללות אנטיביוטיקה וסטרואידים, כדי למנוע זיהום ולהפחית דלקת.
2. היגיינה: יש להקפיד על ניקיון הידיים לפני נגיעה בעין או בטיפות העיניים.
3. הימנעות מלחץ על העין: חשוב להימנע משפשוף או לחיצה על העין המנותחת בשבועות הראשונים לאחר הניתוח.
4. מגן עין: ייתכן שהמטופל יתבקש ללבוש מגן עיניים, במיוחד בזמן השינה, כדי להגן על העין מפני פציעות או לחצים.
5. פעילויות שיש להימנע מהן: מומלץ להימנע מהרמת משאות כבדים, ספורט מאומץ, התכופפות פתאומית, שחייה ושימוש בג'קוזי, אשר יכולים להעלות את הסיכון לזיהום או ללחץ על העין.
6. גרד: ייתכן שיורגש גרד בעין בימים הראשונים. תסמין זה נורמלי וצפוי להיעלם תוך מספר ימים.
7. ראייה מטושטשת: הראייה עשויה להיות מטושטשת בהתחלה, אך תשתפר עם הזמן ככל שהעין מתאוששת ומסתגלת לעדשה החדשה.

תוצאות הניתוח הן בדרך כלל חיוביות, והמטופלים חווים שיפור בראייה. במקרים רבים, הצורך במשקפיים יורד לאחר הניתוח, במיוחד לראייה מרחוק. עם זאת, ייתכן שהמטופל עדיין יזדקק למשקפיים לראייה מקרוב או לקריאה. לאחר שהעין החלימה לגמרי, ייתכן שיידרש מרשם חדש למשקפיים או לעדשות מגע.

סיכונים וסיבוכים אפשריים בניתוח קטרקט

למרות שפרוצדורת ניתוח הקטרקט נחשבת בטוחה ויעילה, כמו בכל ניתוח, קיימים סיכונים וסיבוכים אפשריים. חשוב להיות מודע להם ולהתייעץ עם רופא העיניים במקרה של תסמינים חריגים. הסיכונים והסיבוכים כוללים:

1. זיהום: למרות שמדובר במקרים נדירים, ייתכן זיהום לאחר הניתוח. זיהום יכול לגרום לאדמומיות, כאבים וירידה בראייה, ויש לפנות לטיפול רפואי מידי במקרה של תסמינים כאלה.
2. דלקת: דלקת היא אחד הסיכונים האפשריים של הניתוח.
3. דימום: לעיתים נדירות, עלול להופיע דימום בתוך העין במהלך הניתוח או לאחריו. במקרה של דימום חמור, ייתכן צורך בטיפול נוסף.
4. לחץ תוך-עיני מוגבר: לאחר הניתוח, תיתכן עלייה בלחץ התוך-עיני, דבר העלול לגרום לכאבים ולפגיעה בראייה. במקרים כאלה, נדרש טיפול מתאים להורדת הלחץ.
5. קרעים ברשתית: במקרים נדירים, עלולים להתרחש קרעים ברשתית במהלך הניתוח או לאחריו. מצב זה מחייב טיפול מיידי כדי למנוע נזק לראייה.
6. תזוזה בעדשה: במקרים מסוימים, העדשה המלאכותית עשויה לזוז ממקומה, מה שעלול לגרום לבעיות ראייה נוספות ולהצריך ניתוח נוסף לתיקון המצב.
7. בעיות נוספות: תסמינים כמו יובש בעיניים, תחושת גוף זר, ורגישות לאור עשויים להופיע לאחר הניתוח, אך הם לרוב חולפים לאחר תקופת ההחלמה.

חשוב להיות מודעים לסימנים של סיבוכים נדירים, כגון כאב חזק, ירידה פתאומית בראייה, אדמומיות מוגברת או הפרשות מהעין. במקרה של הופעת תסמינים אלו, יש לפנות מיד לרופא.

מעקב רפואי צמוד וביצוע הנחיות הרופא חשובים במהלך ההחלמה.

חידושים וטכנולוגיות מתקדמות בטיפול בקטרקט

בעשורים האחרונים חלה התקדמות משמעותית בטכנולוגיות ובשיטות לטיפול בקטרקט. בין החידושים הבולטים ניתן למנות:

1. ניתוח בעזרת לייזר: טכנולוגיית הפמטוסקונד לייזר מאפשרת ביצוע חתכים מדויקים בעין ושבירת העדשה העכורה לחלקיקים קטנים יותר. הלייזר מאפשר חתכים מדויקים.
2. עדשות תוך-עיניות מתקדמות: כיום קיימות עדשות תוך-עיניות המציעות תיקון ראייה משופר. בין העדשות החדשות ניתן למצוא עדשות מולטיפוקליות שמאפשרות ראייה טובה גם למרחק וגם לקרוב, ועדשות טוריות המתקנות אסטיגמטיזם. עדשות תוך-עיניות חדשות מאפשרות תיקון ראייה בכל טווחי הראייה, כולל ראייה מקרוב, ביניים ורחוק. עדשות חד-מוקדיות, לעומת זאת, מספקות ראייה ברורה למרחק אחד (רחוק או קרוב), ודורשות שימוש במשקפיים לפעילויות במרחקים אחרים.
3. מערכות תכנון ממוחשבות: מערכות מתקדמות לתכנון הניתוח מאפשרות למנתח לבצע התאמה אישית של הפרוצדורה לצרכים הייחודיים של כל מטופל. מערכות אלו כוללות הדמיה תלת-ממדית של העין ומדידות מדויקות שמסייעות לתכנון הניתוח ולבחירת העדשה המלאכותית המתאימה ביותר.

תזונה ואורח חיים שיכולים לסייע בעיכוב התפתחות קטרקט

אין דרך למנוע לחלוטין את התפתחות המחלה, אך תזונה ואורח חיים בריאים יכולים לסייע בעיכוב התהליך. שמירה על הרגלים בריאים יכולה לסייע בהפחתת הסיכון להיווצרות המחלה. הנה כמה המלצות חשובות:

1. תזונה עשירה בנוגדי חמצון: פירות וירקות עשירים בנוגדי חמצון, כגון ויטמין C וויטמין E, יכולים לסייע בהגנה על העיניים מפני נזקי חמצון. מומלץ לצרוך מזונות כמו תפוזים, תותים, תרד וברוקולי.
2. חומצות שומן אומגה-3: מחקרים מצביעים על כך שחומצות שומן אומגה-3 עשויות להפחית את הסיכון לקטרקט. ניתן למצוא אומגה-3 בדגים שומניים כמו סלמון, מקרל, וסרדינים, וכן בזרעי פשתן ואגוזי מלך.
3. הימנעות מעישון: עישון הוא גורם סיכון משמעותי להתפתחות המחלה. הפסקת עישון יכולה להפחית את הסיכון למחלה ולשפר את בריאות העיניים.
4. שימוש במשקפי שמש: חשיפה ממושכת לקרינת אולטרה-סגול (UV) יכולה להאיץ את היווצרות המחלה. שימוש במשקפי שמש המסננות קרינת UV יכול להגן על העיניים מפני אור השמש. מומלץ לבחור משקפי שמש החוסמים 100% מקרני UVA ו-UVB. חבישת כובע רחב שוליים יכולה לספק הגנה נוספת לעיניים מפני קרני השמש.
5. שמירה על רמות סוכר מאוזנות: אנשים עם סוכרת מצויים בסיכון גבוה יותר לפתח קטרקט. שמירה על רמות סוכר מאוזנות בעזרת תזונה מתאימה ופעילות גופנית סדירה יכולה לסייע בעיכוב התפתחות המחלה.
6. פעילות גופנית סדירה: פעילות גופנית תורמת לבריאות הכללית ומסייעת בשמירה על משקל תקין ועל תפקוד מערכות הגוף, כולל העיניים. מומלץ לבצע פעילות גופנית מתונה באופן קבוע.
7. משקפי מגן: מומלץ להשתמש באמצעי הגנה לעיניים בעת עבודה עם חומרים מסוכנים או בסביבה עם סיכון לפציעות עיניים.
8. התייעצות עם הרופא על תרופות: חלק מהתרופות, כמו סטרואידים, עלולות להגביר את הסיכון למחלה. מומלץ להתייעץ עם הרופא לגבי הצורך והאפשרויות החלופיות.

שמירה על אורח חיים בריא ושילוב תזונה מתאימה יכולים לסייע בעיכוב התפתחות קטרקט ולתרום לבריאות העיניים לאורך זמן.

קטרקט בגיל השלישי

קטרקט הוא מצב שכיח בגיל השלישי, והוא נחשב לאחת מהסיבות העיקריות לאובדן ראייה בקרב אוכלוסייה מבוגרת. עם ההתבגרות, חלים שינויים בעדשת העין שיכולים להוביל לעכירות ולהתפתחות קטרקט. המחלה נפוצה במיוחד בקרב אנשים מעל גיל 60. הסטטיסטיקות מראות כי מעל גיל 65, אחד מתוך שלושה אנשים יסבול מקטרקט ברמה כלשהי.

התסמינים של המחלה בגיל השלישי כוללים ראייה מטושטשת, קושי בראיית לילה, הילות סביב אורות, ושינויי צבעים. מצב זה יכול לפגוע באופן משמעותי באיכות החיים, במיוחד כאשר הוא מפריע לפעולות יומיומיות כמו נהיגה, קריאה וצפייה בטלוויזיה.

הקטרקט עלול לפגוע גם בזיהוי פרצופים, בעבודה הדורשת ראייה מדויקת ובמטלות יומיומיות כמו בישול וקניות, ולהוביל לתלות מוגברת באחרים. טשטוש ראייה ורגישות לסנוור עלולים להפוך את הנהיגה למסוכנת, במיוחד בלילה או בתנאי תאורה קשים.

הקושי להשתתף בפעילויות חברתיות עלול לגרום לתחושת בידוד, והפחתת היכולת לתפקד באופן עצמאי עשויה לפגוע בביטחון העצמי. החשש מהידרדרות נוספת בראייה ומההשפעה על איכות החיים יכול להוביל לחרדה ולדיכאון.

הטיפול היעיל ביותר למחלה בגיל השלישי הוא ניתוח להסרת העדשה העכורה והחלפתה בעדשה מלאכותית. לאחר הניתוח, רוב המטופלים חווים שיפור בראייה.

חשוב לציין כי בגיל השלישי ייתכנו מצבים רפואיים נוספים המשפיעים על העיניים, כמו גלאוקומה ומחלות רשתית. לכן, יש להקפיד על בדיקות עיניים סדירות ולפנות לרופא עיניים במקרה של שינויים בראייה.

קטרקט ומחלות עיניים אחרות

קטרקט עשוי להופיע לצד מחלות עיניים אחרות:

1. גלאוקומה: ישנם מקרים שבהם קטרקט וגלאוקומה מופיעים יחד, וטיפול משולב עשוי להיות נחוץ.
2. רטינופתיה סוכרתית: אצל חולי סוכרת עם קטרקט, רטינופתיה סוכרתית יכולה להחמיר את המצב ולהשפיע על הראייה הכללית.
3. תסמונת העין היבשה: למרות שאין קשר ישיר בין יובש בעיניים לקטרקט, אנשים עם תסמונת העין היבשה עשויים לחוות תסמינים מורכבים יותר לאחר ניתוח קטרקט.

שאלות נפוצות בנושא קטרקט

מהם התסמינים הראשונים של המחלה?

התסמינים הראשונים של קטרקט כוללים ראייה מטושטשת, רגישות לאור חזק, קושי בראיית לילה, והילות סביב אורות. בנוסף, ייתכן שינוי תכוף במרשם המשקפיים.

האם המחלה יכולה להחמיר ללא טיפול?

כן, קטרקט הוא מצב מתקדם והעכירות בעדשה יכולה להחמיר עם הזמן. ללא טיפול, הקטרקט עלול להוביל לאובדן ראייה חמור.

האם קטרקט יכול להוביל לעיוורון?

אם אינו מטופל, קטרקט יכול לגרום לירידה משמעותית בראייה ואף לעיוורון תפקודי. עם זאת, עיוורון הנגרם מהמחלה הוא הפיך בדרך כלל באמצעות ניתוח להסרת הקטרקט והחלפת העדשה.

כיצד מאבחנים קטרקט?

האבחון של קטרקט נעשה באמצעות בדיקת עיניים מקיפה אצל רופא עיניים. הבדיקות כוללות בדיקת חדות ראייה, בדיקת מנורת סדק ובדיקת רשתית.

האם ניתוח קטרקט מתאים לכל אחד?

מרבית האנשים עם המחלה הם מועמדים מתאימים לניתוח. עם זאת, ההחלטה על ביצוע הניתוח תלויה במצב הבריאותי הכללי, בצרכים הראייתיים ובמידת ההשפעה של הקטרקט על איכות החיים.

מהם הסיכונים בניתוח קטרקט?

למרות שפרוצדורת ניתוח הקטרקט נחשבת לבטוחה, קיימים סיכונים כגון זיהום, דימום, לחץ תוך-עיני מוגבר, וקרעים ברשתית. חשוב לעקוב אחר הנחיות הרופא ולבצע בדיקות מעקב.

כמה זמן נמשך הניתוח?

ניתוח קטרקט הוא בדרך כלל קצר ונמשך כ-15 עד 30 דקות.

האם הניתוח כואב?

הניתוח מתבצע בדרך כלל בהרדמה מקומית, כך שהמטופל אינו מרגיש כאב במהלך הניתוח.

האם נדרש אשפוז לאחר ניתוח קטרקט?

בדרך כלל, ניתוח הקטרקט מבוצע ללא צורך באשפוז. המטופל משתחרר הביתה באותו יום לאחר הניתוח.

כמה זמן נמשכת ההחלמה מהניתוח?

ההחלמה הראשונית מניתוח קטרקט נמשכת מספר ימים, אך יש להימנע מפעילויות מאומצות במשך מספר שבועות. ראייה מלאה משתפרת בדרך כלל תוך ארבעה עד שמונה שבועות.

האם אוכל לראות היטב ללא משקפיים לאחר הניתוח?

במקרים רבים, הניתוח משפר את הראייה ומפחית את הצורך במשקפיים, במיוחד לראייה מרחוק. עם זאת, ייתכן שעדיין יידרשו משקפיים לראייה מקרוב או לקריאה.

האם ישנן דרכים למנוע את התפתחות המחלה?

אין דרך למנוע לחלוטין את התפתחות המחלה, אך שמירה על אורח חיים בריא, תזונה עשירה בנוגדי חמצון, והימנעות מעישון יכולים לסייע בעיכוב התהליך. בנוסף, שימוש במשקפי שמש מסנני UV יכול להגן על העיניים.