דילוג לתוכן 
למידע נוסף ותיאום פגישת ייעוץ התקשרו:
או השאירו פרטים ונשוב אליכם בהקדם
ניתוח קטרקט
במצב תקין בני אדם נולדים עם עדשה תוך עינית טבעית אשר בדרך כלל שקופה ומרכזת את קרני האור באופן אופטימלי עבור שאר מערכות העין. כאשר מופיעה עכירות בעדשה (בדרך כלל עם הגיל) אז נוצר למעשה קטרקט.
מהו ניתוח קטרקט?
ניתוח קטרקט – טיפול כירורגי
הטיפול היחיד בקטרקט הוא הסרה כירורגית והחלפת העדשה העכורה כדי להחזיר את השקיפות של ציר הראייה.
הטכניקה הכירורגית המודרנית הינה בטוחה ביותר עם מעט מאוד סיבוכים קשים, והעדשה התוך עינית מאפשרת שיקום של עין אחת כך שהיא תואמת לראייה בעין השנייה שטרם עברה ניתוח קטרקט.
טכניקות כירורגיות – הניתוח מבוצע בדרך כלל על בסיס אשפוז יום בהרדמה מקומית המסופקת באופן טופיקלי (טיפות), באמצעות בלוק (זריקה באזור העיניים) או הזרקת חומר אנלגטי לתוך הלשכה הקדמית של העין.
לעתים נעשה שימוש בסדציה מפוקחת. הרדמה כללית נחוצה רק עבור מטופלים שאינם יכולים לשתף פעולה באופן מהימן בהרדמה מקומית (למשל, פגיעה קוגניטיבית או מחסום תקשורתי אחר) או אולי אלו שסבלו מסיבוך של הרדמה מקומית בעין השנייה.
מנתחים מנוסים יכולים לבצע את הניתוח עצמו תוך 10 עד 20 אך בדרך כלל חולים מבלים 30 עד 60 דקות בחדר הניתוח לצורך הצבת המיקום, כיסוי סטרילי, הכנות נוספות וסידור המטופל לאחר הניתוח.
שתי הטכניקות אשר נמצאות בשימוש רחב ביותר לניתוח קטרקט הינם:
פאקואמולסיפקציה (phacoemulsification) אשר מבוצע במעל 99% מהניתוחים במדינות מתוקנות ואקסטרה-קאפ (extracapsular cataract extraction) אשר עדיין פופולרי מאוד במדינות עולם שלישית.
בחירה של עדשה בניתוח קטרקט
לרוב המטופלים במדינות מתוקנות יושתלו עדשות תוך עיניות מלאכותיות (IOL) במהלך ניתוח קטרקט, למעט בכמה צורות של דלקת תוך עינית (אובאיטיס), במקרים מסוימים של קוצר ראייה גבוה ובמקרה של סיבוכים תוך-ניתוחיים חריגים.
ניתן להשתיל עדשה תוך עינית באופן משני בפעולה שלאחר מכן.
החלופות להשתלת עדשות הן משקפיים אפקאיים או עדשות מגע.
עם זאת, מטופלים לרוב לא מרוצים מהפתרונות הללו ולכן במעל 99% מהניתוחים משתילים עדשה תוך עינית במהלך הניתוח.
השתלת עדשה תוך עינית
בגדול ישנם ארבעה סוגים של עדשות תוך עיניות (במציאות יש מאות סוגים שונים):
מונופוקל (monofocal), מולטיפוקל (multifocal), אקומודטיבי (accomodative) וטורי (toric).
באופן כללי, עדשות מונופוקל ומולטיפוקליות יעילות באותה מידה לשיפור חדות הראייה למרחק.
עדשות תוך עיניות מולטיפוקליים מכילות מאפיינים אופטיים אשר בגדול מאפשרים לחלק מקרני האור להיות ממוקדים לראייה מרחוק וחלק מקרני האור ממוקדים לראייה ממרחקים קרובים יותר.
לכן, לעדשות האלו יכולות להיות תופעות לא רצויות.
מטופלים עם מולטיפוקליים מדווחים על תופעות לוואי כמו בוהק (glare) או הילות (halos).
עדשות טוריות יכולות להפחית או לבטל את הצורך בתיקון אסטיגמציה במשקפיים או בעדשות מגע.
עדשות מולטיפוקליות, אקומודטיביים וטוריים יקרים יותר מעדשות מונופואקל ומוצעים בדרך כלל כעדשות "פרימיום".
ההוצאה הנוספת משולמת בדרך כלל על ידי המטופל מכיוון שעדשות אלה, המפחיתות את התלות במשקפיים, אינן מכוסות בביטוח ברוב המדינות בעולם.
סקירה שנערכה בשנת 2014 המבוססת על ארבעה מחקרים בבריטניה, איטליה וגרמניה, אשר השוותה עדשות אקומודטיביות למונופוקאליות, מצאה עדויות באיכות בינונית לשיפור צנוע בראייה לקרוב לאחר שישה חודשים.
לכן, עדשות אלו לא "כבשו את השוק".
בסך הכל, יש צורך בנתונים נוספים בכדי לקבוע את היתרונות היחסיים של עדשות מונופוקליות, מולטיפוקליות, אקומודטיביות וטוריות.
מכיוון שעדשות אלו מוצעות למטופלים במחיר גבוה יותר, רצוי לקיים שיחה עם המטופל לפני הניתוח על מנת לוודא כי ציפיות המטופלים הינן מציאותיות.
